המשך הדרך לארץ חדשה

המשך הדרך לארץ חדשה  / נטע רותם, פעילה במאהל הדר בחיפה

בימים אלו יש התאחדות אמיתית של תושבי המדינה סביב רעיונות שהם חדשים לחברה שלנו, תפיסת עולם אשר סוף-סוף יכולה לכלול בתוכה את כולנו. המונים ברחבי הארץ כולה קמים יחד ואומרים שיש בעיה במדינה ושהבעיה היא השיטה הכלכלית והמערכת השלטונית המובילה והמגבה אותה והנהנית מפירותיה. שיטה זו מובילה לחלוקת משאבים לא שיווניות ובעקבות כך לדיכוי ולהפרדה גדולים בין קבוצות אוכלוסיה שונות. כיום קמים אנשים וקבוצות רבות ומצביעים על השיטה כאשמה במצב בארץ, ולא פונים בהאשמות אחד נגד השני – קבוצה דלת אמצעים אחת אל מול קבוצה מדוכאת אחרת.

בהבנה החדשה שנוצרה וביחסים החדשים הנרקמים בין אנשים ובין קבוצות בארץ יש פוטנציאל עצום לשינוי אמיתי, שינוי אשר יביא לחלוקה שיווניות של המשאבים והרווחים. שינוי אשר יביא להפסקת התחרות העצומה שלמדנו להרגיש אחד מול השני ובמקומה נוכל להחזיר את הערבות ההדדית כבסיס לחברה שלנו ואף להרחיבה בין קבוצות שונות. כי לאף אחד מאיתנו לא מגיע להיות במקום פחות טוב בחיים, עם פחות מזון, חינוך פחות איכותי או דיור לא מספק. לאף אחד – לא משנה לאיזה מין או צבע עור נולדנו, לא משנה מה הכישרונות והיכולות שלנו. לכל אלו אין שום קשר לטיב הבריאות או ליחסים האנושיים להם אנו זכאים. כל עוד קיימים אנשים עם פחות זכויות ופחות אפשרויות, יהיה לאחרים את הפחד הגדול להיות גם הם יום אחד "פחות ברי מזל" – פחד מופנם עמוק בפנים או כזה המלווה את רוב חיי היום-יום. כשאנשים מסביבי פורחים ולא נאלצים לשקוע בדיכאון, אלכוהול או פשע גם לי יש סיכוי טוב לפרוח ולהגשים חלק גדול מהרצונות האמיתיים שלי בחיים. כדי שלי יהיו חיים טובים באמת, לכולם בחברה שלי צריכים להיות חיים טובים.

כל אלו נוגדים לחלוטין את השיטה הקפיטליסטית, ואף את ניסיונות הריכוך שלה בדמות חוקים אשר באים להקל במעט על מעמסת מעמד הביניים או מדיניות רווחה זמנית אשר מציעה יותר קצבאות לעניים. כל עוד השיטה הקפיטליסטית עומדת בבסיס המערכת השלטונית, לא תתכן חברה דומה לזו שתיארתי לעיל. במסגרת הכלכלה הקפיטליסטית החוקים הבאים לטובת ה"אזרח הקטן" או "השכבות המוחלשות" יהיו ניסיונות זמניים להשתקה של הרוב הנושא את נטל העבדות למען יצירת רווחי עתק עבור מעטים מאוד בחברה שלנו, או אפילו במדינות זרות. המאבק בארץ כיום יוצא נגד הכלכלה הזו ונגד "נציגי העם" אשר בוחרים לאורך שנים ללכת בדרך זו. לכן תהיה זו טעות חמורה לשבת למשא ומתן על דרישות המאבק עם הממשלה, כל ממשלה אשר הובילה בעשורים האחרונים מדיניות זו.

אין סיבה שתושבי המדינה ישבו למשא ומתן עם הממשלה. המטרה המקורית של הממשלה אמורה להיות לעזור לתושבי המדינה שהם רבים מאוד לנהל את העניינים אותם יש לנהל יחדיו. הממשלה היא צוות של נציגים אשר עליהם להחליט למען התושבים את מה ש-7 מיליון איש אינם יכולים להחליט סביב שולחן אחד. למעשה אין לנציגינו בכנסת או בממשלה שום כוח מעבר לכוח שאנחנו כקבוצה גדולה, כמדינה, נותנים להם. משאבי הטבע, התקציב, הצבא – כל אלו בנויים מתרומתם של כל אחת ואחד מאיתנו למאמץ המשותף שלנו לארגן את החברה. ולנו הזכות המלאה לקבוע איך החיים שלנו יראו. את זה מבינים היום רבים סביבנו ועל כך הארץ גועשת.

אם עם שלם דורש צדק חברתי, שכר גבוה יותר לעובדים ופחות צבירת הון בידי מעטים – זה מה שיהיה. אין שום סיבה לדון על כך עם קבוצה של אנשים שאמורה לייצג אותנו. התפקיד שלהם הוא לבצע את מה שכולנו החלטנו. ואם הם לא מייצגים היטב את הרצונות והצרכים שלנו ולא פועלים על פיהם, אם הם מקימים ועדה על מנת למרוח אותנו לאורך חודשים, אם הם מאיימים לפתוח במלחמה וכך לכבות את המחאה שכה רבים מאיתנו תומכים בה, כנראה שהם אינם חושבים עוד על טובת כל אחת ואחד מתושבי המדינה, אלא על בעלי הון מעטים והרווחים האישיים שלהם.

אנחנו צריכים למצוא דרך אחרת לארגן את מה שיהיה במדינה. לשבת למשא ומתן עם עצמנו, לחשוב יחד כקבוצות, כאנשים, בכל מני מסגרות, מה תהיה השיטה המתאימה לנו לחלק בינינו את המשאבים ולנהל את הקשרים בינינו. אין לנו יכולת לארגן רשימת דרישות כרגע, כי עוד לא ארגנו חשיבה משותפת בתוך ובין כל הקבוצות השונות בארץ. אנחנו עוד לא יודעים מה כל ה"דרישות" – כל הפגיעות וכל השאיפות של א/נשים שונים. יש לנו עוד קצת עבודה לעשות לכמה חודשים. בינתיים דברים יתנהלו כפי שהם כיום. אבל תוך כמה חודשים נוכל להציג לעצמנו הצעה עמוקה יותר, אשר תתגבש לאור חשיבה של כל הקבוצות החברתיות וכמה שיותר מהא/נשים במדינה שלנו. לא רשימת דרישות של חלק מצומצם יחסית מהאוכלוסייה, שמתוכן לאחר משא ומתן חצי יתקבלו ורובן יתמוססו בלאו-הכי בתוך כמה שנים. נוכל לגבש הצעה אשר לוקחת בחשבון את כל הדרכים בה המערכת השלטונית הקפיטליסטית פגעה בתושבי הארץ הזו ומציעה מערכת חדשה אשר תפעל לטובת כולם. כי אף אחד לא יהיה חופשי באמת עד שכולם יהיו חופשיים.

לכן בואו נמשיך להיפגש במרחבים ציבוריים. נדאג שלכל הקבוצות ולכל הנוכחים יש מקום מלא ושווה. בואו נתעד ונאסוף את הרעיונות הרבים שלנו. בואו נאבק ביחד ונמצא את השיטה הטובה ביותר לארגן את החיים המשותפים שלנו, את כוח העבודה שלנו ומשאבי הטבע שלנו. ובינתיים לא ניתן לכל מני אינטרסים זרים להפריע לנו – לא לועדות ממשלתיות להתערב בעניינו, לא לתקשורת לשכנע אותנו שאנחנו לא מסוגלים, לא למדיניות ההפחדה לגייס אותנו למלחמה, לא למעסיקים הגדולים להפחיד אותנו (כי בינתיים אנחנו עובדים קשה בשביל רווחים שהם צוברים ואת זה במילא נשנה תוך כמה חודשים).

בינתיים אנחנו יכולים להמשיך לשמוע ולהשמיע. ובעיקר הקבוצות החזקות יותר בתוכנו צריכות לתמוך ולעמוד איתן לצד הקבוצות החלשות בתוכנו – כי אותם ינסו להפחיד ולהשתיק קודם – העובדים, תושבי שכונות מוחלשות וערי פריפריה, ערבים, או כל קבוצה אחרת אשר תעמוד על המוקד. אם ישתיקו אותם, יפחידו אותם ויכו אותם, הבאים בתור באופן מיידי הם הקבוצות החזקות מעט יותר.

אם רוצים חברה טובה לכולם, בשעת המבחן הקרובה נצטרך להשקיע הרבה, לעמוד זה לצד זה מול ניסיונות חבלה של בעלי ההון ושליחיהם בכנסת ובממשלה כפי שהתחלנו לעשות, ולהמשיך לבנות יחד עם עוד ועוד א/נשים את הדרך שלנו.